חיפוש

על תאורה נכונה

למרות שאני לא אוהבת להעמיד ילדים לפוזות, לפעמים, בעיקר בתמונות הראשונות, עד ״שנפתחים״, אני מצלמת עם קצת בימוי. וכשאני אומרת בימוי, אני מתכוונת לכך שאני משתדלת לכוון את הילדים לכיוון בו השמש תאיר אותם בצורה הכי טובה. אני לא מכירה ילד שנשאר במקום, או שעושה בדיוק מה שאומרים לו לעשות. ולכן (תרשו לי להרים לעצמי טיפה) אני כל כך מופתעת שיוצאת לי לפעמים תאורה ״ביי דה בוק״. לדרך בה האור מאיר את פניהם של שני הילדים בתמונות, קוראים ״תאורת רמברנט״: תאורת רמברנט היא אחת מתאורות הסטודיו הקלות והזולות ביותר לביצוע, ואולי בגלל זה היא גם כל כך פופולארית. תאורת רמברנדט היא תאורה שכאילו מחלקת את הפנים לשני חלקים, בהם חלק אחד מואר ובחלק השני יש צל כמעט מוחלט ומשולש הפוך קטן של אור מתחת לעין. יש הרבה הסטוריה מאחורי התאורה הזאת (ומאחורי רמברנדט) ובפועל התאורה לא בהכרח מתאימה לכל מבני הפנים האפשריים. ואני תוהה האם באמת אפשר להגיד שיצרתי תאורת רמברנדט כשאני לא יכולה להזיז את השמש- כמו שאני יכולה להזיז את מקור האור בסטודיו. אבל זה באמת מקרה בו נראה שכל הכוכבים מסתדרים בשורה- כוכב התאורה, כוכב הסבלנות של הילדים וכוכב המצלמה שלי, שגורמים ליצירת משהו כל כך יפה ושנראה גם כל כך נכון. ובעצם, זה גם לא כזה משנה איך נקרא לזה. זה פשוט יפה. בתמונות- שני ילדים חמודים עם התאורה המדוברת, איך שלא נקרא לה.




4 צפיות0 תגובות