חיפוש

על הזמן האחרון

הרבה זמן לא כתבתי. ולא כי לא היה לי מה, אפילו הפוך. אבל איכשהו כשעמוס לי, אני תמיד נאטמת. אני אנסה לתמצת את התקופה הזאת:

אז בתקופה האחרונה הצטרפתי לקבוצת נטוורקינג ולדעתי זה יהיה אחד ה-דברים. לא רק שזה פותח את הראש שלי למצולמים חדשים, זה מלמד אותי הרבה על עצמי ועל היכולות שלי, משפצר את יכולת העמידה שלי מול קהל ומול אנשים אחרים, דוחף אותי אל קצה גבול היכולת ומעבר לו ומחדד אצלי שלתת מעצמך זה הלקבל החדש.

בנוסף, העסק יחסית גדל, עד כדי כך שאני נעזרת כרגע במערכת crm . ככה אני לא שוכחת אף אחד ואני לא מפספסת שום דבר חשוב.

למרות שאני מצלמת כבר למעלה מעשור, את אלמנט הגבייה מהלקוחות ועבודה מול אנשים התחלתי לפני כשנה וחצי. ובשבועות האחרונים חל איזה פיק מאוד גבוה בהתעניינות, ובאמת אני צריכה איזה משהו שיעזור לי להיות ״על״ הכל.

באופן כללי אני מרגישה שאני צריכה להיות מאוד חדה ברמה היומיומית, בעיקר בגלל ההחלטה המשפחתית לקחת את העסק למקומות רציניים ולא למחוזות ה״יאללה בוא נעשה בקטנה ונקווה שיצא מזה משהו״. כל המשפחה מושקעת בנושא ועם ארבעה ילדים (ושני כלבים) שצריך לתת להם זמן ותשומת לב, צריך לדעת בדיוק מה נכנס ומתי, מי עובד ומתי, מתי כולם אוכלים ומתי שמים כביסה- יש לנו שתי מכונות כביסה, הידעתם?

בגלל שהעניין גרם להרבה ריבים קטנים וגדולים ביני לבין רועי (כי ראינו שאנחנו פשוט לא מסתדרים, עם כל הרצון הטוב), קנינו טאבלט קטן שאנחנו מסדרים שם את המשימות החשובות ביותר שלנו לצד המשימות היומיומיות, וגם יש לנו לוח שנה משותף, בתוך הטאבלט, שאפשר לראות מי עושה מה בכל שעה ביממה.

אני מרגישה שהכל פתאום מסתדר לי והכל בדיוק במקום שהוא צריך להיות. יצר החבלה שנקרא גם ״המרפי ששוכן לי בתוך הנשמה״ אומר לי, שהשלב שבו הכל מסתדר הוא שניה לפני שהכל מתבלגן בחזרה. אבל אני מרגישה שאני יכולה וצריכה לחשוב אחרת. לחשוב חיובי, ולהמשיך עם המגמה הזאת קדימה.



בפוסט הבא- מבטיחה לדווח האם הטאבלט נשבר בעצבים, עבר לילדים לצורך משחקים או עשה את עבודתו נאמנה (בהצלחה לטאבלט…)


עד הפעם הבאה,

אוריאן .



9 צפיות0 תגובות